שידוכים הם טקס חתונה רוסי ישן הנחוץ למשפחות להסכמה על נישואין ולנישואים טריים לקבל ברכות הורים. במהלך טקס זה נצפו סימנים ומנהגים שונים, שמספרם השפיע על האושר והעושר בחיי המשפחה.
באזורים שונים בארץ, השידוך של הכלה היה שונה במקצת, אך החלק הכללי היה זהה. שידוכים כללו בכך ששדכנים הגיעו לבית קרובי המשפחה של הכלה, והם הושיבו ליד השולחן. הכינו פינוקים חגיגיים ושני הצדדים החלו לנהל שיחה ארוכה, שדנו בדברים החשובים ביותר בדרך.
היו מנהגים שונים של שידוכים, למשל, שלא הראו את הכלה במשך זמן רב, עד ליום ההופעה. בחלק מהמקומות היו שלטים המביעים את יחס הכלה. לדוגמא, טאטוא הרצפה מהסף פירושו הרצון להתחתן, והכיוון לסף הצביע על כך שהשדכנים צריכים לעזוב.
השידוך הסתיים אחר הצהריים של המופע, כאשר הנדוניה הוצגה למשפחת החתן. על הילדה הייתה גם המשימה להראות את עצמה במיטבה, אך היא יכלה להחליף את בגדיה החכמים רק שלוש פעמים. כשהסתיימה הכלה, אמה של הכלה הביאה את החתן דבש שיכור בספל. האמינו שאם בחור לוגם לגימה אחת גדולה, בה הוא שותה דבש, אז הוא הסכים. אם הוא שתה מעט, נרמז שהוא ובני משפחתו לא היו במצב רוח לנישואין.
המשמעות הייתה שמתנות לשדכנות של הכלה ניתנו משני הצדדים. מהצד של החתן הוצגו כל תכשיטים, אך הכלה נאלצה להכין מתנות לכל משפחת החתן. חמותו לעתיד וקרובי הבחור קיבלו צעיפים יפים, החותן וקרובי המשפחה קיבלו מצעים לחולצות.
שידוכים מודרניים מצד הכלה הם מעט קלים יותר, ולו בגלל ששידוכים מגיעים כשהם צפויים, ואף אחד לא מתכוון לסרב להם. במסגרת מודרנית, הכלה עומדת בפני המשימה להיזכר על ידי השדכנים בצורה חיובית. אתה יכול להכין נדוניה על ידי תפירה לבד של משהו מסורתי וחגיגי. כעת ניתן לראות בשידוכים תירוץ לאיסוף קרובי משפחה עתידיים על מנת לברר את פרטי החיים והתוכניות העתידיות. רצוי שהכלה, כמו בימים ההם, תיראה כמו פילגש עתידית, תמנע מאלכוהול ותנהג באיפוק.
