בכל שנה ב -18 ביולי, הכנסייה הרוסית האורתודוכסית חוגגת את יום הקדוש אתנאסיוס מאתוס. הקדוש נולד בטרביזונד בין השנים 925-930 שנים להולדת ישו. הוא הגיע ממשפחה של הורים עשירים ואצילים, אך מוקדם הפך ליתום וגדל על ידי קרוב משפחתו, נזירה אדוקה.
לאחר מות אמו המאמצת, אתנאסיוס (שקיבל את השם אברהם בטבילה) נסע לקונסטנטינופול, לחצרו של הקיסר רומן, שם למד מספר שנים אצל הרטוריקן המפורסם אתנאסיוס. עם הזמן, אברהם הצעיר עלה על המורה במיומנות ופרש למנזר קימינסקי, שם טונרו עליו.
בתעניות קפדניות, משמרות ארוכות, כריעה ועבודה, הגיע אתנאסיוס במהרה לגבהים גדולים במנזרים. מאוחר יותר, לאחר שכבר עזב את המנזר, אתנאסיוס הסתובב במקומות מבודדים רבים ובחר במקום מלנה, הממוקם ממש בקצה אתוס הקדוש ורחוק מבתי נזירים אחרים. כאן הקים הנזיר לעצמו תא והקדיש את כל זמנו לעבודות בלתי פוסקות ולתפילה.
לעתים קרובות התגברו על הנזיר על ידי שדים שרצו להטמיע בו שנאה למקום הנבחר. אתנאסיוס נכנע למעשה לספקות, אך החליט לדחות את עזיבתו בשנה אחת, ואז לפעול בפקודת האל. ביום האחרון לתאריך שנקבע, פתאום אתנאסיוס עלה על אור בוהק בצורה יוצאת דופן משמיים, וספקותיו הוזזו מיד. מאז קיבל הנזיר אתנאסיוס את מתנת החיבה, ועולי רגל רבים החלו לבקר בביתו, אשר השתדל לקבל עצה או ברכה מהנזיר.
על פי האגדה, אתנאסיוס קיבל סיוע כספי מהקיסר ניקפורוס פוקאס, שהיה חבר ותיק של הנזיר. בזכות הכספים שהתקבלו הצליח הנזיר להתחיל לבנות מנזר משלו. אתנאסיוס הקים מקדש גדול לכבוד סנט יוחנן המטביל, והקדיש מקדש נוסף לאם האלוהים. האזור שמסביב למקדשים היה מכוסה בהדרגה בתאי נזירים. כך הופיע מנזר משגשג חדש בהר אתוס.
אבותינו חגגו ביום זה את מה שמכונה חג החודשים. בערב, על פי המסורת, אנשים יצאו לחצר וצפו באור הלילה "מתנגן" בשמיים. זה נחשב סימן טוב אם החודש, כאילו, עובר ממקום למקום, משנה צבע ומסתתר מאחורי העננים. "משחקים" כאלה הבטיחו לאיכרים קציר גדול.
