החג הסלאבי הישן, סגירת סוורגה, או וירי, חל ב -14 בספטמבר. בשלב זה הגידולים כבר נקטפים מהשדות, ובעוד שהחורף עוד לא הגיע לשלו, הגיע זמן החג.
וירי הוא שמו העתיק של גן העדן בקרב הסלאבים המזרחיים. על פי האגדות, האמינו כי ממלכת השמים נמצאת מאחורי העננים, או אי שם ליד הים החם, שם מזג האוויר חם כל השנה. אבות קדומים רחוקים האמינו כי נשמתם של אנשים מתים חיה בוויריה. ציפורים עפות לכאן, לעולם העליון, בסתיו כדי לבלות את החורף. לכן, הסלאבים האמינו שדרך הציפורים ניתן להעביר את המסר לאהוביהם שעזבו את העולם הזה. בוויריה צומח עץ עולמי (בדרך כלל פועל בתפקידו אלון או ליבנה) שעליו חיים ציפורים ונשמות המתים. גם בגן עדן לאנשים טובים יש בארות עם מים צלולים וקרים, שסביבם פרחים ריחניים ועצי תפוח צומחים. את המפתח לכל הפאר הזה שומר הסנונית - זו הייתה הציפור הזריזה שהאלים הפקידו בידו.
האבות הסלאביים הרחוקים האמינו כי בסגירת סוורגה האלה ז'יבה עוזבת את האדמה - התגלמות האביב, הנעורים, הפריון בקרקע, הקציר העשיר, הנעורים והיופי של הטבע והאדם. היא בחיים - אחד האלים האהובים על הסלאבים המזרחיים, והם ארגנו עבורה שליחה מפוארת כדי שהאלה תוכל להגיע בהצלחה לעולם העליון. לאחר הקציר, אנשים בהחלט הודו לאלוהות הנדיבה על מתנותיו וביקשו מהם לא לשכוח לחזור באביב הבא. ואחרי 14 בספטמבר, בעליהם אחרים וחמורים יותר - חורף וכפור - נכנסים לרשותם. מיום זה ואילך, רוחם של האבות הקדומים כבר לא יכולה ללכת על האדמה.
עם זאת, מצב עניינים זה אינו נמשך לנצח. ב- 25 במרץ מתחיל פתיחת חופשת סוורגה. Alive חוזרת לארץ - ניתן לראות אותה ועוזריה הצעירים מרחפים באוויר. הטבע ובעלי החיים מתעוררים מתבליט החורף, הציפורים חוזרות. נשמות המתים יורדות גם הן לקרקע. על מנת שז'יבה תחזור כמה שיותר מהר והאביב הגיע, הנשים קראו לאלה בשירי מזמורים מיוחדים.