קוליאדה הוא חג סלאבי עתיק. הוא נחגג מיום שעון החורף, כאשר השמש "הפכה לאביב" והיום "הגיע בדהרה אחת של עוברת." מזמורי חג המולד נמשכו 12 יום (6 ימים לפני השנה החדשה ו -6 ימים אחריהם).
על פי אמונות קדומות, בימים אלה חופפים את השתוללותם של כוחות טמאים. על מנת לעזור לקוליאדה להדוף רוחות רעות, הסלבים שרפו שריפות וקפצו מעליהם. במקביל, אוהבים יכלו לקפוץ בזוגות, לשבועת נאמנות. בשביל זה הבחור והילדה החזיקו ידיים ולא הרפו את כפות ידיהם של זה עד שהם קפצו מעל האש. לאחר החג האש לא כובתה ואפשרה לה להישרף עד היסוד.
מזמורי חג המולד נחשבו לתקופה הטובה ביותר לספר עתידות. בימים אלה אנשים שהתכוננו לחתונה ניחשו בעזרת תרנגול ותרנגולת: הם נאלצו לקשור את זנבות הציפורים ולשתול אותם מתחת למסננת ואז לראות מי גורר את מי. אם התרנגולת תמשיך, אז האישה תהיה העיקרית במשפחה, ואם התרנגול הוא הבעל.
שלטים רבים קשורים למזמורי חג המולד. בזמן הזה הם שמו לב: אם מזג האוויר קר ויש הרבה שלג, יהיה קציר טוב והאיכרים יאספו הרבה דגנים. אם הקרקע לא קפואה, אז יהיה מעט מהחיטה. כמו כן, הסלאבים האמינו שאם הימים בקדם החורף יעברו בשמחה ובאושר, אז כל השנה תהיה כזו. סודרו קריאות, הנוער התחפש לתלבושות של בתי ספר תיכוניים בכירים והלך הביתה עם בדיחות ושירים. קרולינג משקיעה עד זריחה.
הבעלים הכינו מראש את מזמורי חג המולד: הם אפו פשטידות, עוגות גבינה, לחמניות, שכן מוצרי לחם, על פי האגדה, היו המתנה העיקרית. הסלאבים אמרו: "אם תתן פשטידה, חצר הבטן תהיה מלאה, יש לך שלוש מאות פרות, מאה וחצי שוורים."
זה נחשב לחטא גדול להבריח את המזמרים. הוכנו עבורם שקיות למטעמים, והבעלים נאלצו לשים את האוכל בעצמם, מכיוון שהמגוונים אסור לגעת במתנות. אם הכפר היה גדול, לפעמים היו מגיעות כמה קבוצות של מזמרות לכל בית. לאחר שהסתובב בבתים, הצעירים ארגנו סעודה כללית בבקתת "הסלון" ואכלו את כל מה שהציגו בני הכפר.
