חג הפסחא הוא החג הנוצרי המרכזי שממתינים לו מיליוני מאמינים מדי שנה, לא רק ברוסיה, אלא בכל רחבי העולם. פירוש מילה זו מתורגמת מיוונית היא "הצלה" ומשמש תמיד כתזכורת לכך שישוע קם לתחייה לאחר שסבל את כל הסבל למין האנושי.
חג הפסחא נחגג בדרך כלל באביב באחד מימי ראשון. מדוע ניתן לחגוג את החג הנהדר הזה בזמנים שונים מדי שנה?
חג הפסחא היהודי והנוצרי
בתחילה, חגיגת הפסח הנוצרי הייתה קשורה קשר הדוק למועד חגיגת פסח יהודה. הוא נחגג לא על פי לוח השנה הסולארי, אלא על פי לוח השנה הירחי העברי.
המהות של חג הפסח היא שהוא מוקדש לשחרור מופלא של היהודים מהעבדות המצרית. אירוע זה התרחש באמצע המאה ה -13 לפני הספירה. זה מתואר בספר המקרא השני - שמות.
בספר נאמר כי האדון הזהיר את בני ישראל מפני הישועה הממשמשת ובאה והודיע להם כי בלילה הבא כל משפחה מצרית תאבד את בכוריהם, שכן רק עונש כזה יאלץ את המצרים לשחרר את היהודים מעבדות. וכדי שהעונש הזה לא ישפיע על היהודים עצמם, היה צורך למשוח את דלתות בתיהם בדם טלה (כבש) שנהרג יום קודם לכן. דמו יציל את בכור היהודים ממוות וישחרר אותם מעבדות. וכך זה קרה. מאז, חג הפסח היהודי נחגג מדי שנה, וכבש פסח נהרג לזכר האירוע הזה.
טלה זה הוא סוג של ישוע המשיח, שהיה מושיע העולם, שנצלב על הצלב למען חטאי האנושות. הבשורה אומרת: "המשיח הוא כבש האלוהים, שמוריד את חטא העולם, דמו היקר, שנשפך על גולגולת, מנקה אותנו מכל חטא. וצליבתו ישירות ביום הפסח היהודי אינה מקרית בשום פנים ואופן."
זה קרה ביום הירח המלא, לאחר שיווי השוויון הארצי, ב -14 בניסן על פי לוח השנה העברי. וישוע קם שוב ביום השלישי לאחר הצליבה, שאנו מכנים תחיית המתים. זו הסיבה שתאריכי חגיגת הפסח היהודי והנוצרי קשורים זה לזה כל כך.
במהלך שלוש המאות הראשונות של ההיסטוריה הנוצרית, היו שני תאריכים לחגיגת חג הפסחא בבת אחת. חלקם חגגו אותו ב -14 בניסן, יחד עם היהודים, כסמל לזכר הצליבה של ישו ומותו, בעוד שאחרים, שהתבררו כרוב, כבר ביום ראשון הראשון לאחר ה -14 בניסן, כ סמל לתחייתו של ישו מהמתים.
ההחלטה הסופית על מועד חגיגת חג הפסחא התקבלה בשנת 325 במועצה האוקומנית הראשונה. הוחלט: "… לחגוג את חג הפסח, לאחר חג הפסח היהודי, ביום ראשון הראשון לאחר הירח המלא, שיהיה ממש ביום השוויון הארצי או מיד לאחריו, אך לא לפני השוויון הארצי."
לוח השנה הג'וליאני והגרגוריאני
לפיכך, החל בשנת 325 לספירה, נוצרים ברחבי העולם החלו לחגוג את חג הפסחא וחגים נוצריים אחרים באותו יום.
עם זאת, לאחר פיצול הכנסייה הנוצרית בשנת 1054, הופיעה הכנסייה הרומית-קתולית כביכול. בהתחלה, לוח החגים נותר זהה, אך אז בשנת 1582 הציג האפיפיור גרגוריוס ה -13 את לוח השנה הגרגוריאני, שמשמעותו כרונולוגיה חדשה. לוח שנה זה נחשב מדויק יותר מבחינת האסטרונומיה, משום שכעת הוא אומץ ברוב מדינות העולם.
והכנסייה הרוסית האורתודוכסית משתמשת עד היום בלוח השנה היוליאני הישן (שעדיין מכונה בפי העם האורתודוכסים), מכיוון שישוע המשיח חי בתקופה שבה לוח השנה היוליאני היה בתוקף.
בהתבסס על לוח שנה זה, הפסח המתואר בבשורה, בכרונולוגיה, עובר מיד לאחר הפסח היהודי. בלוח השנה הגרגוריאני מאמינים כי חג הפסחא הקתולי לא יכול לחפוף רק לזה היהודי, אלא גם להיות מעט מוקדם ממנו.
לפיכך, לפעמים חג הפסחא האורתודוכסי עולה בקנה אחד עם הקתולי, ולפעמים יש פער גדול למדי במספרים.
ראוי גם לציין כי לוח השנה הגרגוריאני בהחלט מדויק יותר, אך במשך מאות שנים ירדה האש המבורכת בבית לחם ביום חג הפסחא על פי לוח השנה היוליאני (האורתודוכסי).
