חג היום של הצלם ב -12 ביולי עולה בקנה אחד עם יום ורוניקה הקדושה וזה לא מקרי. יש אגדה שקשרה לכאורה שני אירועים רחוקים לחלוטין.
האגדה אומרת
12 ביולי הוא יום הצלם ויומה של סנט ורוניקה, שהיא פטרונית הצילום. האגדה מספרת שכאשר ישוע הלך בדרך לגולגולת והכוחות השאירו אותו מתחת למשקל הצלב, ורוניקה הושיטה לו מטפחת כדי לנגב את פניו.
בשובה הביתה, ורוניקה פרשה את המטפחת וראתה את הפנים הקדושות המוצגות על הבד. מאז, הצעיף, המפורסם בשם Image Not Made by Hands, נמצא ברומא. לזכר הנס הזה, הרבה צלמים מקצועיים וחובבים סתם חוגגים את החג שלהם ביום הקדוש הזה.
מההיסטוריה
ברוסיה, חג זה נחגג לא מזמן, אך היקפו גדל מדי שנה. בהיסטוריה, המקצוע של צלם הוזכר עוד בשנת 1839, כאשר לואי דאגרה, בפגישה של האקדמיה למדעים בפריס, הציג את השיטה האחרונה לצילום תמונות. לאחר מכן, במשך זמן רב, לא ניתן לצילום תשומת לב ראויה כיצירה אסתטית. הצלמים השקיעו הרבה אנרגיות ודמיון ביצירת התמונה.
כבר אז השתמשו בעריכה והטמעת הדפסים ממספר שלילי.
במאה ה -19, עם הופעתן של מצלמות קלות יחסית וטכניקות הדפסה פשוטות יותר, עיתונות צילומית החלה להתפתח. מאז מופיע תפיסת המקצוע של צלם. ישנן שתי מגמות בפיתוח הצילום: ריאליסטי ויצירתי.
בשנת 1912 נרשם בדנמרק אולפן הצילומים המקצועי הראשון על ידי שישה עיתונאים. לרוב הם עבדו כאן על צילומים עבור כתבי עת.
לאותה תקופה, הבעיות הדוחקות ביותר של החברה, אי שוויון חברתי, עוני, ניצול עבודת ילדים. שאלות דחופות אלו הוצגו לרוב.
שמות מחברי הצילומים לא צוינו אפילו מתחת לתצלומים בעיתונים.
עיתונות הצילום של היום זכתה לאינסוף אפשרויות עם המצאת המצלמה הקטנה. כבר הופעתה בגרמניה בשנת 1914 של "פח השקיה" של 35 מילימטר עשתה התאמות גדולות לא רק בעבודת הצלמים, אלא גם בכל תחומי המדע והאמנות.
ההמצאה החדשה אפשרה לצלמים לראות חפצים מוכרים מזוויות אחרות ונועזות יותר והרחיבה מאוד את האפשרויות שלהם. קווי המתאר והצורות בחלל הפכו נפוחים יותר. במאה העשרים, עם הופעתו של הצילום המיידי, שאינו מצריך מיומנויות מיוחדות בעיבוד תמונה, דובר כי מקצוע הצילום הופך לפרימיטיבי. אך בתקופת ההתקדמות הטכנולוגית שלנו, המקצוע האמיתי של הצלם עדיין מוצא את מקומו בקטגוריית האמנות.
