מדי שנה מאז שנת 1953, 8 במאי נחגג ליום העולמי של הצלב האדום והסהר האדום. לפיכך, מחווה משולמת לאיש הציבור השוויצרי הנרי דונאנט, שנולד ביום זה בשנת 1828. ביוזמתו החלה הקמתן של קבוצות המתנדבים הראשונות אשר העניקו סיוע לפצועים בשדות הקרב.
בשנת 1859, במהלך קרב סולפרינו - אחד המדממים ביותר במאה ה -19 - דונאנט, שזרק את הקריאה "כולנו אחים" ואסף מתנדבים מהכפרים הסמוכים, הפך לעוזר פעיל בשירותי הרפואה של הצדדים הלוחמים. בשנת 1862 כתב את הספר "זכרו של סולפרינו", שהעלה את הרעיון לארגן חברה בינלאומית שתסייע לפצועים במלחמה.
עו ד גוסטב מוניאר, נשיא אחת מארגודי הצדקה בז'נבה, תמך ברעיון של דנאנט והרכיב ועד של 5 נפשות, שעבודתה הקשה בשנת 1863 הביאה ליצירת ארגוני צדקה לאומיים על ידי נציגי 16 מדינות והפיכת הוועדה לוועדה הבינלאומית הצלב האדום (ICRC), שתפקידו הפך לתיאום הפעילות של קבוצות צדקה אלה.
שנה לאחר מכן אומץ סימן הזיהוי - צלב אדום, הממוקם על רקע לבן, ומשמעותו ההגנה החוקית של מתנדבים המספקים סיוע לפצועים, שירותי רפואה ונפגעי סכסוכים מזוינים. הארגון קיבל את שמו הרשמי ואת האמנה בשנת 1928. במהלך המלחמה עם רוסיה, האימפריה העות'מאנית החלה להשתמש בסהר האדום כסמל מגן, ובכל זאת ספדה לצלב האדום ששימש את האויב. בשנת 2005 אומץ סמל נוסף של התנועה - גביש אדום.
כיום ה- ICRC הוא ארגון ניטראלי ועצמאי המספק הגנה וסיוע לנפגעי תסיסה פנימית וסכסוך מזוין (חולים, פצועים ועצורים). בעבודתו, הארגון מונחה על ידי עקרון חוסר המשוא פנים. האגודות הלאומיות של הצלב האדום והסהר האדום, המאוחדות בפדרציה הבינלאומית, יחד עם ה- ICRC מהוות את התנועה הבינלאומית של הצלב האדום והסהר האדום, עם יותר ממאה מיליון עובדים ומתנדבים.
