מדי שנה, 4 ביולי, יום העצמאות האמריקני, המסעדה המפורסמת של נתן בפינת שדרות הגלישה וסטילוול בניו יורק מארחת את התחרות הבינלאומית לאכילת נקניקיות. הזוכים בתחרויות האזוריות מתמודדים על הפרס המרכזי של התחרות, חגורה או חגורה ורודה, המלווה בפרס כספי ומתנות.
על פי האגדה, הניסיון הראשון לגלות מי יאכל נקניקיות נוספות התרחש ב -4 ביולי 1916. עם זאת, מאוחר יותר התברר כי סיפור זה הומצא בתחילת שנות השבעים למטרות פרסום. עם זאת, מאז 1972 מארחת חברת הסועדים הוותיקה ביותר, נתן'ס פמוס, אוהבי לחמניות נקניקיות. התחרות הראשונה נמשכה שלוש וחצי דקות, במהלכה הצליח הזוכה, סטודנט במכללת ברוקלין, לאכול ארבע עשרה נקניקיות. ארבעים לחמניות עם נקניקיות היו התגמול שלו. בהמשך הוענק לזוכה בתחרות חגורה בצבע חרדל, פרס כספי ומתנות. מאז 2011 החגורה הוורודה מושמעת בתחרויות נשים נבחרות.
על פי כללי התחרות, זוכים בתחרויות מוקדמות אזוריות שכבר מלאו להם שמונה עשרה יכולים לקחת בה חלק. תחרויות מוקדמות בינלאומיות נערכות מאז 1997. מועמדים עתידיים להחזקת חרדל או חגורה ורודה נערכים ברצינות רבה לקרב הסופי, ומקפידים על דיאטות בדרגות חומרה שונות. הזוכה המרובה בתחרות זו, טאקרו קובאיאשי, אוכל ירקות ומים לפני התחרות.
ב -4 ביולי מוצבים חובבי נקניקיות שהתקבלו לתחרות המרכזית לאורך שולחן של תשעה מטרים על הרציף. צופה עומד ליד כל אחד מהמתחרים וסופר את מספר הנקניקיות שנאכלו. הכללים מאפשרים לשטוף נקניקיות במים ותבלינים. האחרונים, לעומת זאת, אינם מעניינים מעט אף אחד. בשנת 2008, הוקצב הזמן שהוקצב לאכילה משנים עשר דקות לעשר. המשתתף שהצליח לבלוע עוד לחמניות עם נקניקיות בתקופה זו מוכרז כמנצח. בין השנים 2001-2006, הבעלים של חגורת החרדל היה טאקרו קובאיאשי היפני. בשנת 2007 הפרס הועבר אליו לג'וי ערמונים האמריקאי שזכה בתחרות בין השנים 2007-2012. הזוכה בתחרות אכילת נקניקיות לנשים בשנים 2011 ו -2012 הייתה סוניה תומאס האמריקאית.
