נר דולק נחשב בכל עת לסמל של התחדשות. אנשים האמינו שכל הצרות והקשיים בערה בלהבתו. לעומת זאת, אור התגלם חיים חדשים, לידה מחדש. נרות היו זמינים פעם רק לאנשים עשירים, הם נשמרו לאירועים מיוחדים. תמיד הדליקו נרות בחג המולד ובערב השנה האזרחית החדשה. מסורת זו - להאיר בתים באש חיה - שרדה עד היום.
נרות שנועדו לחגים כמו ראש השנה או חג המולד נוצרו ונצבעו ביד בעבר. בעלי המלאכה מכניסים את כל כישוריהם, נפשם ואהבתם לייצור נרות. פריטים כאלה תמיד היו יקרים מאוד ובעלי ערך רב.
אגדה אחת אומרת שנרות קודמים הונחו ליד החלון, כך שניתן יהיה לראות אותם מרחוק לכל הנוסעים שעוקבים אחר הכוכב שלהם.
אחת המסורות המערביות קשורה להדלקת נרות לפני ראש השנה. בערב החג האורח הצעיר ביותר (או הצעיר במשפחה), יחד עם הבכור, הסתובב בכל הבית והדליק נרות רבים בצבעים רבים בכל חדר.
בימי קדם, בערב ראש השנה, היה צורך לכבות את כל האורות הישנים (נרות, לפידים, האח) ולהדליק חדשים. יחד עם זאת, טקס כזה של הדלקת הנחוץ התבצע אך ורק מלהבה נקייה (רעננה), כך שבשנה הקרובה הכל יתרום ללידה מחדש.
אגדות רבות מספרות שאנשים הביטו בכוכבים בליל חגיגי והאמינו שבזכות אור הקסם הם יוכלו לחיות בעולם מופלא חדש, הם יוכלו להיות יפים, חכמים וחזקים יותר. זו הסיבה שכוכב היה קבוע על ראש העץ, שהיה קשור לשביט שמימי, עם שליח השמים, המחבר לנצח אנשים וכוכבים. וכדי לשמר את אחדות גופי השמים והאדם, הרבה נרות מהבהבים בוערים מסביב לשעון הודלקו על העץ החגיגי. הם היו מעין סמלים של איחוד האור הארצי והשמימי.
