חגי השנה החדשה מלווים תמיד במסורות מסוימות. בחירת מתנות, קישוט עץ חג המולד, קלמנטינות, אוליבייה ושמפניה - כל זה קשור תמיד לראש השנה. בדיוק בחצות נהוג לפתוח בקבוק יין מבעבע ולהרים כוסות לקראת צאת החג. מהיכן הגיעה המסורת הזו?
ידוע כי פיטר הגדול הורה לחגוג את השנה החדשה ולארגן כדורים מפוארים בלילה הראשון לינואר במאה ה -19. עד אמצע המאה ה -19 חגגו את חג המולד תמיד ברוסיה, ובחג זה הונחו שולחנות שעליהם היו אינספור מנות ומשקאות. בהדרגה, מסורת זו נדדה לחגיגות השנה החדשה. כיום, רוב האנשים שאינם שומרים על צום שמים על השולחן החגיגי את הכל הכי טעים ובכמויות גדולות.
כשחזרנו לפיטר הגדול ולעידן שעבר, צריך לומר שבימים ההם בראש השנה היו תמיד כדורים מפוארים וחגיגיים, שלמעשה שום דבר לא אכלו או שתו. סעודות נערכו אך ורק בבית.
בתחילת המאה העשרים שתו הרבה משקאות שונים בחגי השנה החדשה. אלה היו בעיקר יינות מועשרים, בירה, וודקה, ליקרים תוצרת בית וליקרים. באותה תקופה החלו להופיע יינות מבעבעים המיוצרים בדון, שדמו מאוד לשמפניה.
המסורת של הרמת כוסות שמפניה לרגל השנה החדשה הגיעה אלינו מהאצולה. האצילים הם שהאמינו שהמשקה המעולה והאצילי היחיד הוא שמפניה. בהדרגה, יין מבעבע הפך לחלק בלתי נפרד מכל המפלגות החילוניות. לרוב הם התחילו להגיש אותו בחגים וכמובן בראש השנה.
בתקופת שלטונו של אלכסנדר השני, התגבשה אופנה לצלצל משקפיים עם כוסות קריסטל ולהכין טוסטים חגיגיים. אלכסנדר הציג ישירות את המסורת הזו ברוסיה. במקביל, גלידות, קוניאק ומשקאות צוננים מפירות שונים החלו להופיע על השולחנות.
לאחר המהפכה נאסרו חגי השנה החדשה. רק בתחילת שנות ה -60 שוב הפכה השמפניה למשקה ראש השנה מסורתי. על פי החלטת הממשלה היה צורך לספק לכל משפחה בקבוק שמפניה סובייטית.
