נזיר הסכמה הבכור סילואן נפטר ב- 24 בספטמבר 1938, ובשנת 1998 הכינוס הקדוש של הכנסייה האורתודוכסית בקונסטנטינופול קידש אותו. שמו של הנזיר סילואן האתונאי נכלל בחודשי הכנסייה הרוסית האורתודוכסית ב- 24 בספטמבר. מאז הוא נערץ על ידי האורתודוכסים, וכמעט חצי מאה מחייו במנזר הפכו לדוגמא לסגפנות, ענווה, ענווה ואהבה לזולת.
סילואן מאתוס (שם עולמי - שמעון אנטונוב) נולד בשנת 1866 במחוז טמבוב למשפחה של איכרים אדוקים. מילדות חייו היו קשורים למקדש - שם למד שמעון כתיבת כנסיות ותפילה מרוכזת, ומאוחר יותר קרא את חיי הקדושים. בגיל 19 החליט הצעיר להיות נזיר, אך אביו לא התיר זאת, ושלח את בנו לצבא. אך הוא עדיין הפך לנזיר - לאחר השירות, בשנת 1892, נסע שמעון ליוון והתקבל כמתחיל במנזר פנטלימונוב הרוסי בחצי האי אתוס ("ההר הקדוש"). בשנת 1896 שמעון קיבל את השם סילואן ונאסף במעטפת, ובשנת 1911 - בסכמה.
ביום ההנצחה של הנזיר סילואן האתוני, כמרים בכנסיות מזכירים את חייו של הקדוש, וקוראים תפילות שהוקדשו לו במהלך הליטורגיה האלוהית. אלה יכולות להיות תפילות קצרות (איקוס וטקסים), או אקאתיסטים שלמים - מזמורי שבח לכבוד הקדוש, הכוללים 25 קונדקים ואיקו קצרים.
והחגיגות המרכזיות של היום הזה, המוקדשות לאלוף הסילואן, נערכות במנזר סנט פנטלימון באתוס. חצי אי זה הוא אחד המקומות הקדושים העיקריים עבור האורתודוכסים, אשר מכובד כמגרש הארצי של אם האלוהים. הסגפן התגורר שם 46 שנה, ויום זה של לוח הכנסיות האורתודוכסיות למנזר הוא פאניגיר - החג המרכזי של המנזר. עד 24 בספטמבר מתכנסים שם עולי רגל ואורחים שהוזמנו במיוחד על פי הסגנון החדש.
בערב הערב מתחילה משמרת חגיגית של כל הלילה, שמסתיימת עם שחר. הליטורגיה האלוקית מוגשת בשני מקומות - כנסיית ההשתדלות והפרקליס (הקפלה הקטנה) של סנט סילואן האתוני, שנמצאת מחוץ לחומות המנזר. בראש השירות האלוקי הראשי עומדים בישופים שהוזמנו במיוחד, ומלבד עולי רגל, נוכחים בו נזירים מהמנזרים האורתודוכסיים שמסביב - ישנם כמה עשרות מהם באתוס.
