אף חגיגה לא שלמה ללא ברכות יפות. ואם בסיס נאום הברכה היה משל עממי חכם, מכאן הוא הופך להיות פשוט בלתי נשכח.
טוסטים ליום הולדת הם התירוץ הטוב ביותר להביע אהבה
ביום ההולדת שלה, כל אישה רוצה לקבל לא רק מתנות, אלא גם לשמוע מילים נפלאות המופנות אליה. וגם אם יש בהם קצת חנופה, זה לא יקלקל את החג. בחיי היומיום הרגילים, לפעמים אין זמן להתפזר במחמאות. ולעיתים נדיר לשמוע מילים שנראו לא שוות את המאמץ. אולי זה טוב. המחיר לביקוש לשבחים יעלה בשל כך. אבל ביום של חגיגה אישית, הם פשוט מחויבים לשפוך גשם טהור, כמו קריסטל, על גיבור החג.
משלי זה אוכל לטוסט
האינדיאנים של פרו האמינו שאלוהיהם מייצר את כל האנשים מבצק תירס. ונראה שאין סיבה לפקפק בכך. ובכן, מדוע לא בצק תירס? מדוע החומר המאולתר הזה בידיים אלוהיות גרוע יותר מכל אחר? לכן, הייתי רוצה להרים את המשקפיים לילדת יום ההולדת היפה ולאחל לה שהיא לעולם לא תהיה רפויה ותשמור תמיד על מצב רוח טוב וצורות מפתות!
ויליאם שייקספיר הקלאסי שלנו הבחין שאם כל מילה שנזרקת עלינו בלי מחשבה ולא הוגנת משאירה חותם, כולנו הלכנו זמן רב מלוכלך מכף רגל ועד ראש עם בוץ. העולם יתלכלך מסביב. אז בואו נקנח את הכוסות שלנו מהמשקה הנוצץ הזה לתחתית ליופיה הזוהר של ילדת יום ההולדת שלנו! שלא יוכלו לגעת בטוהר לבה ונפשה על ידי מילים מלוכלכות!
הדבורה עפה מעל השדה וחיפשה פרח לשבת עליו כדי להאביק ולאסוף אבקה מתוקה. ראיתי יצור מכונף, פרח בהיר יפהפה שהיה יפה יותר מכל האחרים. דבורה נחתה עליו. אבל הפרח הגאה והיפה לא הרשה לעצמו להאביק על ידי הדבורה והרחיק אותו. פרח צנוע יותר צמח בסמוך. דבורה ישבה עליו, ובאישור, האביקה אותה. כולם היו מאושרים: גם הדבורה וגם הפרח. לפתע, משום מקום, נשבה רוח חזקה. הוא שבר פרח יפהפה, אך לא נגע בדבורה ובמטיבה. אז בואו נשתה לעובדה שבדרך של גיבור האירוע שלנו תמיד יש אנשים תואמים ואדיבים, ויחד עם זאת הם לא צריכים להישבר!
נחש רעיל זחל אל הקב"ה והפציר בו להפוך את הנחש לאישה יפה. אלוהים חשב והסכים עם המילים "לך תרחם על העם." בהמשך טסה אליו יונה עדינה. היא גם התחננה בפני האדון להפוך אותה לאישה יפה. הפעם, אלוהים גם הסכים עם המילים: "לך תביא לאנשים שלום, טוב ואהבה." ומאז, ישנם שני סוגים של נשים: עם נשמת נחש ונפש של יונה רכה יפה. ילדת יום ההולדת שלנו שייכת לאותה מחצית מהנשים שאלוהים ברא מהיונה. אז בואו נשתה לנפשה האדיבה!
פעם גבר זקן אחד מת ולפני מותו הוא התקשר לבנותיו האהובות. הוא החליט להעיד עליהם לפני שעזב. "בנותיי, הקשיבו לאביך הזקן. היו חכמים, אם יש לכם כוח, היו אדיבים ואוהדים, אם תרצו, אך תמיד היו יפים, לא משנה מה. " אז בואו ונרים את המשקפיים לילדת היומולדת היפהפייה, שהיא תמיד כזו, אך גם בכוחה להיות חכמים והרצון להיות אדיבים.
הצרפתים מדברים, והעולם מהדהד אותם: "אם בהיותנו צעירים, יש לנו פנים כאלה שניתן לנו מטבעם, אז בבגרותנו יש לנו את מה שמגיע לנו." ועכשיו, אם נתבונן בגיבור שלנו באירוע, נראה שחייה כל כך יפים, מלאי משמעות, טוהר ואצילות, ועל כן פניה שמרו על כל יופיה ורעננותם. שתמיד יישאר יפה וצעיר לגיל מבוגר!
פנינים משובחות לוקח הרבה זמן להיות כאלה. לקוניאק היקר ביותר לוקח שנים רבות כדי להשיג זאת.כך גם אישה, רק עם השנים היא הופכת יפה יותר, כמו הפנינים הטובות ביותר והקוניאק היקר ביותר. בואו נשתה לילדת יום ההולדת שלנו, כי היום היא עוד יותר יפה ונחשקת מאתמול.
איש זקן וחכם מאוד אמר: “בחיים שלנו, אין צורך בשום דבר מיוחד. אבל רק דבר אחד הוא אהבה. בין אם זה הרבה או מעט, אף אחד לא יענה. מי שחווה את התחושה הזו בחיים לא יהיה כל כך מוקסם ומופתע מכלום. אהבה תתן הכל. האדם הופך לאלוהים! בוא נרים את המשקפיים לאהבה! מכיוון שאדם לא צריך יותר! רק אהבה הופכת אותנו ליצורים אלוהיים!
טוסטים מושלמים למחצית החלשה של האנושות
היום, ביום החגיגי הזה, אני רוצה לדבר לא כל כך יומרני, כמו ברוך מאוד. כי גיבורת החגיגה היא יצור כל כך שברירי, שנראה שכל שדוני העולם נהרו לחג שלה ושרים לה את המנגינות היפות שלהם! הפיה הנהדרת הזו מסוגלת להפוך את חיינו פשוט לא ארציים! לילדת יום ההולדת!
היופי שלה מסנוור כמו קרן שמש בהירה! נשמתה הרכה רועדת כמו כנפי פרפר! קולה הוא כמו צלצול של נחל בכתמים מופשרים! הלב שלה פועם עם שלנו בצוותא! בואו ונרים את המשקפיים לילדת יום ההולדת האהובה שלנו ונאחל לה לשמור על הכל לעוד שנים! הישאר צעיר ויפה, מבוקש ושמח! תהיה השמש הצלולה שלנו, הנחל העליז שלנו, הקשת הצבעונית שלנו!
אין יפה יותר בעולם שהאישה הזו בחרה בידי אלוהים! היא ההאנשה של כל הטוב שיש על כדור הארץ! היא הופכת את העולם סביבה לגן עדן אמיתי! לגיבור האירוע שלנו!
