מאז ימי הנצרות הקדומה החלו הסרבים לחגוג את יום הקדוש הקדוש ויטוס, וידובדן. על פי לוח השנה הגרגוריאני, זה קורה ב -28 ביוני. ביום זה אירעו אירועים רבים של תפניות ואירועים טרגיים בתולדות סרביה.
הראשון שבהם קרה ב- 28 ביוני 1389, כאשר כוחותיו של הנסיך לזר לחמו עם צבאו של הסולטאן הטורקי מוראד. בשדה קוסובו הובסו הסרבים, וכתוצאה מכך נספו כולם, אך הצבא הטורקי לא יכול היה להתקדם הלאה לאירופה במשך זמן רב. הסרבים מאמינים כי הקרב הזה עלה להם בעצמאות עד חמש מאות שנה. סרביה קיבלה לראשונה מעמד של וסאל של טורקיה, ואז, בשנת 1459, הפכה לחלק מהאימפריה העות'מאנית.
לאחר שהלאומני הסרבי גברילו פרינסיפ הרג את יורש העצר האוסטרי - הארכידוכס פרנץ פרדיננד - ואת אשתו סופי, החלה מלחמת העולם השנייה. זה קרה ב- 28 ביוני 1914. והארכידוכס הגיע לסרייבו לתרגיל צבאי שהוקדש לקרב בקוסובו.
ביום זה בשנת 1921 אימצה ממלכת הסרבים, הסלובנים והקרואטים חוקה ששמה הלא רשמי הוא אמנת וידובדן. חוקה זו הגבילה מאוד את הכוח המלוכה.
ב- 28 ביוני 1991, מהעימותים בין צבא העם היוגוסלבי ליחידות ההגנה העצמית של סלובניה, שהכריזו על עצמאות ביוגוסלביה, החלה מלחמת אזרחים שגבתה אלפי רבים של חיים ומחקה את המדינה הזו ממפת העולם..
לבסוף, זה היה ב- 28 ביוני כי נשיא סרביה לשעבר סלובודן מילושביץ 'נשלח לחסדי בית הדין בהאג, שם נפטר במהלך המשפט בתא כלא מאוטם שריר הלב.
יש יום כזה בהיסטוריה של סרביה. אף על פי כן, הוא נחגג היום כמחווה לזכרם הלאומי של גיבורי הקרב בקוסובו. הם זוכרים איך הגיבור הסרבי מילוש אוביליץ 'הלך למוות בטוח. כשהעמיד פנים שהוא עריק, הרג את הסולטאן מוראד הטורקי בפגיון.
על פי האגדה, הטורקים חתכו את ראשו של הנסיך לזר, לקחו אותו איתם ועד היום הם לא נותנים אותו לסרבים ששומרים על שרידי הנסיך במנזר ראווניצה. מכיוון שכאשר ראש לזרוס יתאחד עם שרידיו, סרביה תחזיר לעצמה את כוחה הקודם. הם אומרים שבערב וידובדן הנהרות ליד שדה הקרב הופכים לאדומים באישון לילה. ביום זה קוקיות אינן קוקיות לזכר הגיבורים שנפלו, ואף אחד לא נהנה בארץ.