סעודה, אוכל טעים, כוס יין. טוסט יפהפה עם משאלות של בריאות ואושר נשמע. האם יש משמעות אחרת בנאומי השתייה הללו? למסורות היסטוריות ותרבותיות ידועות יש בוודאי תשובות לשאלה זו.
המילה "טוסט" עצמה מגיעה מהשפה האנגלית ופירושה פרוסת לחם קלויה. לפני ששתו יין, תושבי האי הבריטי ספגו בו טוסט. למי שלא ידע דבר על מנהגי דת נוצרית, נשכחה המסורת של לחות לחם ביין. במקום זאת, הם החלו להכין טוסטים לפני שאכלו את המשקה. בינתיים, בקרב נוצרים אורתודוכסים וקתולים, לחם ויין ענבים אדום מתכוונים זה מכבר ל"גופו "ול"דם" של ישו ומשמשים לקהילת המאמינים בכנסיות. באותם זמנים חשוכים שבהם לרוב רעל קטלני יכול להפוך לתכולתם. יחד עם זאת, כל אחד מהנוכחים יכול היה לשפוך אותו פנימה, ולא רואה בזה חטא מיוחד. כדי להבטיח לאורחים את כוונתו השלווה, לא רק המארח שתה את כוסו בפומבי, אלא כל האורחים שנכחו במהלך המשתה נצמדו שוב ושוב כוסות כך שהמשקה נשפך אחד לשני. במקביל, האורחים איחלו זה לזה בריאות והצלחה. נכון לעכשיו, איום ההרעלה לא פחות רלוונטי, בהתחשב בהרכב המזון, נוכחותם של חומרים משמרים וחומרים מפוקפקים זהים לחומרים טבעיים, ולכן החייאת הסיבות האמיתיות לנאומי שולחן וצריכה נכונה של אלכוהוליסטים. משקאות הם בעלי חשיבות עליונה. למשקאות אלכוהוליים טובים, בין אם זה יין, קוניאק או וודקה, יש רשימה נרחבת של תכונות שימושיות, אחת מהן היא החיידקים החזקים ביותר. אמירת טוסט, אדם מושך את תשומת ליבם של אחרים, מרכז אותם לא רק במשמעות הדיבור המדובר, אגב, לעיתים קרובות בריא, אלא גם בתהליך ספיגת האלכוהול והאוכל שלאחר מכן. אולי, בנוסף לטוסטים יפים, שמירה על נימוסים והגדרות שולחן מרהיבות, כדאי לחשוב מה בדיוק צריך לשתות, באיזה כמויות, ואז מה לאכול? מעניין שהיוונים הקדומים, אדוני המילה, ומאוחר יותר הרומאים, במהלך סעודות רבות, הניחו גולגולת אנושית על השולחן, שהייתה תזכורת מתמדת להשפעות המזיקות של אלכוהול. צריך לזכור שבעידן של שינוי, קצב החיים משתנה, יש שינוי מהיר של אירועים, הדורש מאדם להבין ולהבין דברים שאינם כפופים לזמן. הטוסט כביכול אינו יוצא מן הכלל, שבלעדיו אפילו אדם בארוחת ערב שהוא לבד לגמרי לא יכול לעשות.
