שבועיים עוברים אחרי שהשנה החדשה כבר סוערת וברכה בשמחה, אבל הקסם של השנה החדשה לא מסתיים שם, כי עוד חג חורפי מגיע - ראש השנה הישן. הוא נחגג בצניעות הרבה יותר מאחיו הצעיר, אך הוא עדיין נחשב פופולרי.
המנהג לחגוג את השנה החדשה על פי הסגנון הישן בלילה שבין 13-14 בינואר הגיע מהמאה שעברה, כשהלוח היוליאני היה בתוקף. בשנת 1918 הוצג גרגוריאן חדש, שנבדל מהישנה 13 יום. הכנסייה האורתודוכסית עדיין חוגגת את השנה החדשה ואת חג המולד בסגנון "הישן". מאמינים רבים מייחסים חשיבות רבה לשנה החדשה הישנה, מכיוון שרק אחרי ה -13 בינואר, כאשר צום חג המולד מסתיים, ניתן לחגוג את החג במלואו. חוגגים את השנה החדשה בסגנון הישן, אנשים מחווים את אבותיהם ושואפים לא להתנתק משורשיהם. הגיאוגרפיה של חג זה נרחבת מאוד. בנוסף לרוסיה ואוקראינה, הוא נחגג על ידי תושבי בלארוס, ארמניה, קזחסטן, גרוזיה, מונטנגרו וסרביה. הסרבים אפילו כינו את החג הזה לראש השנה הסרבית. ראש השנה הישן נחגג במקדוניה וברומניה, כמו גם בכמה קנטונים של שוויץ שבהם מדברים גרמנית. גם בפריס, בערב ראש השנה הישן, מסעדות עם מטבח רוסי מכינות תפריט היסטורי של מנות שקתרין הגדולה התייחס אליהן לפוטמקין. בימים ההם חגג לוח השנה את יום וסילייב ב -14 בינואר - חג החקלאות. ביום זה נערך טקס זריעה במטרה לקבל קציר טוב בסתיו. בדרך אחרת, חג זה נקרא "avsen". ביום זה חיטה פוזרה ברחבי הבית והתפללה לקציר שופע. חגיגות עם עם שירים וריקודים נערכו בכל מקום. בליל השנה החדשה הישנה התבשלה בבתים דייסה מיוחדת, לפיה הם תהו מה יהיה הקציר. אם סיר הדייסה המוכנה היה מלא, ויצא טעים, היה צפוי למסיק טוב בשנה הבאה. הדייסה הזו נאכלה בבוקר. אבל אם הוא זחל מהסיר, והוא נסדק, הוא הביא קציר רע. דייסה כזו הושלכה לבאר. מסורת זו הולידה את האמונה כי "כשאתה חוגג את השנה החדשה, כך אתה תבלה אותה." האמונה הזו הגיעה לימינו, ולכן כולם מנסים להפוך את חג השנה החדשה לנדיב ומהנה. מסורת סיפור העתידות בראש השנה הישן נשמרה עד היום. בנות קוראות הון על ארוסתן, באמצעות רצועות נייר, שעווה, מסרקות, מים. על פי סימני השנה החדשה הישנה, העתיד עדיין צפוי. חג קדום זה ניחן בקודש מיוחד, ולכן אנשים כל כך אוהבים אותו.
