עץ השנה החדשה במדינות רבות בעולם הפך זה מכבר לסמל השנה החדשה וחג המולד. קשה אפילו לדמיין שפעם אנשים אפילו לא חשדו שאפשר להשתמש בעץ מחטניים כמעין קישוט חגיגי.
הוא האמין כי המסורת של קישוט עצי חג המולד לראש השנה הופיעה לראשונה בקרב העמים הגרמנים לפני מאות שנים רבות. האשוח לא נבחר במקרה: עץ זה סימל אומץ, אלמוות רוח, אמונה במיטב ואפילו לידה מחדש. האשוחית הפכה לסימן לידת השנה החדשה, הופעתן של תקוות חדשות. יתר על כן, האמינו שהיא מצליחה להעניק הגנה, להגן מפני אנשים מרושעים ולעזור לנצח בקרב. זה היה האכילה שגברים, נשים, ילדים וקשישים היו צריכים להתפלל בשנה החדשה.
נוצרים שינו מעט את המסורת האלילית. מבחינתם, האשוח הפך לעץ גן עדן, שהזכיר לאנשים את אלוהים. עץ זה היה אמור להיות מעוטר בסמל של כוכב בית לחם, כמו גם בפירות שמימיים - תפוחים. כמה נוצרים קישטו את העץ באגוזים, סוכריות ופסלונים של מלאכים. עם הזמן הוחלף הכוכב בן שמונת המחוזות בבית לחם בכוכב מחומש, ועץ השנה החדשה חדל להיות סמל המזכיר את לידתו של ישו. תפוחים גם חדלו להיות מחוברים לעץ, מכיוון שהם היו כבדים מדי ומשכו את הענפים מטה. במקום פירות הם התחילו להשתמש בכדורים קלים. בתחילה קישוטי חג המולד היו תחליף פשוט לתפוחים, אך עם הזמן הקשר הזה נשכח אפילו על ידי נוצרים רבים, ובנוסף לכדורים הופיע מספר עצום של אלמנטים דקורטיביים חדשים לרגל השנה החדשה.
ברוסיה, המנהג של קישוט עץ חג המולד בראש השנה נקבע על ידי פיטר הראשון. לאחר שנודע לו על המסורת המערבית הזו, הוא רצה להכיר לה את נתיניו. כך הופיעה צו, לפיה כל משפחה בחגי השנה החדשה הייתה מחויבת לקשט חצרות, רחובות ושערי בתים, אם לא בעצים, אז לפחות בענפים, יתרה מכך, אפשר היה להשתמש לא רק באשוח, אלא גם אורן ערער. בהתחלה אנשים לא אהבו את הגזירה הזו, והם צייתו לה רק מחשש להכעיס את פיטר I. עם זאת, עם הזמן עצי חג המולד המעוטרים הפכו לתכונה של השנה החדשה ונותרו כך עד עצם היום הזה.
