יום השפה הכתובה בבלארוסית נחגג ביום ראשון הראשון בספטמבר. הרעיון המניע של החג הוא הפגנת חוסר הפגיעה של אחדות המילה המודפסת בבלארוס והיסטוריה של תושבי המדינה.
כתיבה בלארוסית מפורסמת במסורותיה בני מאות השנים. הספרים, דברי הוגי הדעת והמשוררים במדינה משקפים את ההיסטוריה של העם, את מעשיהם המפוארים של בניו הגדולים. יחס זהיר כלפי כתיבה מקורית עוזר לשמר ולהגדיל את הערכים התרבותיים והרוחניים שצברו הדורות הקודמים.
מאירי העם בבלארוס הם דמויות בקנה מידה אירופי. אלה כוללים את פרנסיס סקארינה, שהפרסקו שלו נמצא על הקיר של אוניברסיטת פדובה, לצד דיוקנאות של ידוענים אחרים ברנסנס. יליד פולוצק, הוא שתרגם את התנ"ך לשפה הבלארוסית העתיקה. מלנטי סמוטריצקי פרסם את הספר המפורסם "דקדוק סיגטימה נכונה של סלובנית", שהפך במשך שנים רבות למדריך לכתיבה בלארוסית. זה היה בשימוש נרחב גם ברוסיה, וזה מיכאלו לומונוסוב למד לקרוא ולכתוב.
לעבודות הסגפניות הרוחניות חשיבות מיוחדת עבור העמים הבלארוסים והרוסים. אלה הם קיריל טורובסקי, מטיף ועמוד, שהשאיר את המורשת הפואטית "דבר החוכמה", וסימאון פולוצקי, שעבודתו אינה רק אחד ממקורות הספרות הבלארוסית, אלא גם הניחה את היסוד לתיאטרון הרוסי ולגיבוש.. אופרוסין מפולוצק מכובד במיוחד על ידי העם הבלארוסי - סגפן שהעדיף חוכמה שמימית על פני נצנוץ הזהב של תפארת הנסיכות.
באופן מסורתי, חג הכתיבה הבלארוסית נערך בערים - מרכזים היסטוריים למדע, תרבות, דפוס וספרות. בשנת 1994 התקיימה החגיגה לראשונה בעיר העתיקה פולוצק בבלארוס. לאחר מכן, מרכזי תרבות אחרים בעלי משמעות היסטורית הפכו לבירת החג: אורשה, טורוב, נסביץ ', נובוגרודוק, פינסק, מסטיסלאב, זסלבל, מיר, פוסטאווי, קמניץ.
מדי שנה, ביום זה, נערכים בארץ אירועים חגיגיים שונים. תערוכות ספרים מאורגנות בספריות, סמינרים והרצאות בנושא החג מתקיימות בבתי ספר ובמוסדות תרבות אחרים. תהלוכות תיאטרליות נערכות בכיכרות. באירועים משתתפים הבכירים ברפובליקת בלארוס: נציגי שגרירויות, ראשי משרדים, עובדי תרבות, ספרות, אמנות, מדע, עיתונאים, משלחות זרות.
