יום הדייג נתפס כחג לעובדי הדייג. מספר גדול של מאגרים בארצנו הוביל לכך שמקצוע זה זכה לביקוש. ישנם אנשים רבים העובדים בענף זה. יש מקצוע - יש קהילות מקצועיות שחוגגות את החג בהנאה. באופן טבעי מצטרפים אליהם דייגים חובבים.
החג נחגג ביום ראשון השני ביולי. ארטלים דיג וחטיבות מתאחדים ומארגנים תחרויות למספר הדגים שנתפסו. הזוכים מוענקים בפרסים בלתי נשכחים. חגיגת יום הדייג פופולרית בקרב האוכלוסייה. לחברת אנשי המקצוע מצטרפים גם מי הדגים אך ורק בסופי שבוע, בשביל הנשמה.
ביום זה הם מברכים את מי שהולכים לדוג זמן רב, כמו גם דייגים חובבים שמדי פעם אוהבים לעמוד עם חכה ליד פני המים. דיג הוא ספורט, תחביב, רוח נשמה. אנשים שחובבים בילוי מסוג זה נבדלים ביחס מיוחד לטבע. הם יכולים לעמוד שעות על החוף, לחכות ל"ביס "ולהרהר ביופיו של העולם סביבם. לא רק נציגי המחצית החזקה של האנושות, אלא גם נשים אוהבות לדוג.
לפי המסורת, דייגים מתאספים בחברות גדולות ויוצאים מהעיר. בטבע הם מתפרקים לקבוצות קטנות יותר ומתחרים במיומנות. תחרויות יכולות להיות לא רק קבוצתיות, אלא גם יחידות. הזוכים מקבלים פרסים ומתנות.
בנוסף לתחרויות חובבים, הם מארגנים גם תחרויות רשמיות לחטיבות הדייגים. חבר המושבעים בוחר את הזוכים במועמדות "הדג הגדול ביותר", "הדג הקטן ביותר", "התפוס הגדול ביותר" ו"הדג הנדיר ביותר "וכו '.
בעיירות החוף ביום הדייג, נערכים על החוף פסטיבלים עממיים ומופעי תחפושות. הופעות המוקדשות לעבודת הדייגים אינן נדירות. אם אפשר, דייגים יוצאים לים בצורה מאורגנת, מטילים את רשתותיהם. ניתן לקחת חובבנים גם ל"טיול "שכזה. יש רק לקבוע מראש את מספר המשתתפים שישתלבו בספינה. עבודת צוות תורמת לכידות מדהימה של אנשים, הם מרגישים כמו צוות דייגים אמיתי. בערב, על החוף, ליד מדורה גדולה וקלחת של מרק דגים, החגיגה נמשכת.
דיג הוא דרך נהדרת להירגע אחרי ימי עבודה ולהירגע בחיק הטבע. מספר האנשים המעוניינים בספורט זה גדל מדי שנה. אנו יכולים לומר בבטחה שהמסורת של חגיגת יום ריבק לא תשקע בשיכחה.
