שבוע הפנקייק נמשך שבעה ימים. נהוג לחגוג כל יום בדרכו, מכיוון שהוא מסמל מסורות מסוימות.
ישנה אמונה שמי שלא יפגוש בכבוד את מסלניצה יחיה את כל השנה אומללה וקפואה. לכן, מסלניצה הרחבה היא אחד החגים המאושרים והארוכים ביותר בשנה. אחרי הכל, החגיגות נמשכות שבוע שלם, וכל יום של החגיגה נקשר למסורות מסוימות ומשמעותו אירוע כלשהו.
יום שני הוא "פגישה". ביום הראשון של החג פגשנו את מאסלניצה עם ארוסנו. הם היו פוחלצים גדולים בקש, לבושים בתלבושות מהודרות. הם הובלו במזחלות ברחבי הכפר, ואז הושיבו אותם במקום המכובד ביותר וטופלו בלביבות. כעת נהוג לאפות לביבות ביום שני ולהזמין קרובי משפחה לבקר.
יום שלישי הוא "משחק". ביום זה נערכו חגיגות משמחות וריקודים עגולים רועשים סביב הדמות של מסלניצה. חבר'ה צעירים הזמינו בנות לרכוב במגלשות ולבקר בפנקייק. היו הופעות ברחובות, כל האנשים ניסו להתחפש לתלבושות בהירות.
יום רביעי - "גורמים". הירידים ממשיכים לתפוס תאוצה, והחגיגות הולכות ונפוצות. היום השלישי בשבוע הוא המספק ביותר, מכיוון שתוכלו לאכול כמה שרק ליבכם. כל משפחה ניסתה לערוך את השולחן עם כל מיני דברים טובים. בעולם המודרני, ביום זה, על החמות להזמין את חתנה "לפנקייק".
יום חמישי - "הילולה רחבה" או "הפסקה". יום זה הוא הכי כיף בשבוע שרבטייד. אחד הבילויים האהובים עלי היה להבעיר את העגלה ולהורידה במדרון אל הנקיק. לעתים קרובות נערכו קרבות אגרופים, והאמיצים נלחמו עם הדוב. בערב אספו המומרים אוכל ונגינות.
יום שישי - "ערב חמות". ביום זה נערכו מגוון רחב של טקסים וחיזוי עתידות במטרה לקרב זוגות מאוהבים ולהאיץ את החתונות. מי שטרם החליט על זוג נזקק לעזרה במציאתה. נהוג שהחתן מגלה אירוח ביום זה ומזמין את החמות אליו "לביבות".
יום שבת - "כינוס גיסה". יום זה היה היום המשפחתי ביותר בשבוע מסלניצה. האישה הצעירה נאלצה להזמין את אחיות בעלה (גיסה) לבקר, להגיש להן מתנות ולטפל בהן בכל טוב. כמובן, לא רק הגיסה הגיעה לבקר, אלא כל הקרובים.
יום ראשון הוא "יום ראשון סליחה" או "נשיקה". ביום האחרון של מסלניצה כולם הלכו הביתה, התנשקו כשנפגשו וביקשו סליחה זה מזה. סליחה התבקשה לא רק מקרובי משפחה, אלא גם משכנים ואפילו מכל הכפר. הסולח היה צריך לומר את המשפט: "אלוהים יסלח." אז אנשים שחררו את נשמתם מכל החטאים לפני התענית הגדולה. שיאו של יום זה וכל שבוע מסלניצה היה שריפת תצלום קש של מסלניצה. ואת האפר שנותר היה צריך לפזר על השדות כדי שהשנה תהיה פורייה ופוריה. אז ברוסיה הפסיקו את החורף ופגשו את האביב המיוחל.
